תורה תמימה על שיר השירים ה׳

« תורה תמימה על שיר השירים ד׳:י״ז תורה תמימה על שיר השירים ו׳:א׳ »

1 תורה תמימה על שיר השירים פתח ↗

יבא דודי לגנו וגו'. דבר אחר עורי צפון זו עולה שנשחטת בצפון ובאי תימן אלו שלמים שנשחטים בדרום קעהר"ל אף בדרום, דהשלמים שחיטתן בכל מקום בעזרה, ורק כלפי צפון דעולה דשם צפון דוקא הוא נקט הצד שכנגדו – דרום. , הפיחי גני זה אהל מועד, יזלו בשמיו אלו קטורת הסמים, יבא דודי לגנו זו השכינה קעוגן כנוי לאהל מועד ע"ש הרחבת מקומו ושטחו כשטת גן, וע' עוד לעיל אות קע"ד. ובשמים כנוי לקטורת ע"ש ריחם הטוב, ויבא דודי לגנו כנוי לשכינה שתבא לאהל מועד ע"ש הכתובים וכבוד ה' נראה באהל מועד, ויקרא אליו מאהל מועד, וכדומה. ויאכל פרי מגדיו אלו הקרבנות. באתי לגני אחותי כלה זה יום שמיני קעזיום השמיני למלואים שאז נגמרה הקמת המשכן ואז נגמרה ההתקשרות המוחלטת בין ישראל להקב"ה בערך התקשרות זיווגין, ולכן מכונים ישראל אז בשם כלה. אריתי מורי עם בשמי זה לבונת הקטורת ולבונת המנחה, אכלתי יערי עם דבשי אלו אברי העולה ואימורי קדשי קדשים קעחמה שיחס יער לעולה דכמו דעצי היער עיקרם להסקה קיימי כך עולה כולה כליל, ודבש יחס לקדשי קדשים, לפי שמקריבים מהם רק האימורים והוי כמו דבש שמעוטו יפה. שתיתי ייני עם חלבי אלו הנסכים ואימורי קדשים קלים, אכלו רעים זה משה ואהרן, שתו ושכרו דודים זו כנסת ישאל קעטמה שאמר אכלו רעים זה משה ואהרן אולי מכוין להכתוב מאיל המלואים למשה היה למנה ואהרן נטל חלק בראש כמבואר ביומא י"א א'. .מ"ר פ' נשא פ' י"ג

2 ילקוט שמעוני על נ"ך פתח ↗

ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וגו'. ר' אליעזר אומר וכי מה ראה הקב"ה לומר שני פעמים בדמיך חיי, אלא אמר הקב"ה בזכות דם פסח ודם מילה תגאלו ממצרים, ובזכותם אתם עתידים להגאל בסוף מלכות רביעית:

6 גיטין פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ אֵלִיָּהוּ לְרַבִּי נָתָן: אֱכוֹל שְׁלִישׁ וּשְׁתֵה שְׁלִישׁ וְהַנַּח שְׁלִישׁ – לִכְשֶׁתִּכְעוֹס, תַּעֲמוֹד עַל מִילּוּאֶךָ.

10 תורה תמימה פתח ↗

דגול מרבבה. על שם ואתא מרבבות קודש פ' ברכה אות הוא בתוך רבבות קודש, הוא אש ומשרתיו אש מהבאור הוא מעין דרשה הקודמת עיי"ש. וע"ע מש"כ בתו"ת ר"פ ברכה בפסוק המובא כאן. .מ"ר

11 פסחים פתח ↗

תּוֹרָה, דִּכְתִיב: ״ה׳ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ״. תְּשׁוּבָה, דִּכְתִיב: ״בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ״, וּכְתִיב: ״תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם״.

11 סנהדרין פתח ↗

וְהַיְינוּ דַּאֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִינָא לְרַבִּי אֲבָהוּ: אֵימָתַי אָתֵי מָשִׁיחַ? אָמַר לֵיהּ: לְכִי חָפֵי לְהוּ חֲשׁוֹכָא לְהָנְהוּ אִינָשֵׁי. אֲמַר לֵיהּ: מֵילָט קָא לָיְיטַתְּ לִי? אֲמַר לֵיהּ: קְרָא כְּתִיב, ״כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה׳ וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה״. תַּנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ אַרְבָּעִים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר״. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, שִׁבְעִים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא וְנִשְׁכַּחַת צֹר שִׁבְעִים שָׁנָה כִּימֵי מֶלֶךְ אֶחָד״. אֵיזֶהוּ מֶלֶךְ מְיוּחָד? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה מָשִׁיחַ. רַבִּי אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים״. רַבִּי הִילֵּל אוֹמֵר: אֵין לָהֶם מָשִׁיחַ לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכְּבָר אֲכָלוּהוּ בִּימֵי חִזְקִיָּה. אָמַר רַב יוֹסֵף: שְׁרָא לֵיהּ מָרֵיהּ לְרַבִּי הִילֵּל. חִזְקִיָּה אֵימַת הֲוָה? בְּבַיִת רִאשׁוֹן! וְאִילּוּ זְכַרְיָה קָא מִתְנַבֵּי בְּבַיִת שֵׁנִי, וְאָמַר: ״גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַים הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת״. תַּנְיָא אִידַּךְ: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ אַרְבָּעִים שָׁנָה. כְּתִיב הָכָא: ״וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ״, וּכְתִיב הָתָם: ״שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה״. רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר: אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. כְּתִיב הָכָא: ״וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה״, וּכְתִיב הָתָם: ״שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ״. רַבִּי אוֹמֵר: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה״. מַאי ״יוֹם נָקָם בְּלִבִּי״? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לְלִבִּי גִּלִּיתִי, לְאֵבָרַיי לֹא גִּלִּיתִי. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: לְלִבִּי גִּלִּיתִי, לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לֹא גִּלִּיתִי. תָּנֵי אֲבִימִי בְּרֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ: יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ לְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה כֵּן יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהֶיךָ״. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ כְּמִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְעַד עַכְשָׁיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ״. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: כִּימֵי נֹחַ עַד עַכְשָׁיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי״. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַנְּבִיאִים כּוּלָּן לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא – ״עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ אֱלֹהִים יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ״. וּפְלִיגָא דִּשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכִיּוֹת בִּלְבַד. וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַנְּבִיאִים לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לְבַעֲלֵי תְשׁוּבָה, אֲבָל צַדִּיקִים גְּמוּרִים – ״עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ״. וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אֲבָהוּ, דְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַב: מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְשׁוּבָה עוֹמְדִין שָׁם – צַדִּיקִים אֵינָן עוֹמְדִין שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב״. בְּרֵישָׁא רָחוֹק וַהֲדַר קָרוֹב. מַאי ״רָחוֹק״ – רָחוֹק דְּמֵעִיקָּרָא. וּמַאי ״קָרוֹב״ – קָרוֹב דְּמֵעִיקָּרָא וּדְהַשְׁתָּא. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: ״לָרָחוֹק״ – שֶׁהוּא רָחוֹק מֵעֲבֵירָה, ״קָרוֹב״ – שֶׁהוּא קָרוֹב מֵעֲבֵירָה וְנִתְרַחֵק מִמֶּנָּה. וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַנְּבִיאִים כּוּלָּן לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לְמַשִּׂיא בִּתּוֹ לְתַלְמִיד חָכָם, וּלְעוֹשֶׂה פְּרַקְמַטְיָא לְתַלְמִיד חָכָם, וְלִמְהַנֶּה תַּלְמִיד חָכָם מִנְּכָסָיו. אֲבָל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים עַצְמָן – ״עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ״. מַאי ״עַיִן לֹא רָאָתָה״? אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: זֶה יַיִן הַמְשׁוּמָּר בַּעֲנָבָיו מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: זֶה עֵדֶן, שֶׁלֹּא רָאֲתָה עַיִן מֵעוֹלָם. וְאִם תֹּאמַר: אָדָם הֵיכָן דָּר? בַּגָּן. וְאִם תֹּאמַר: גַּן הוּא עֵדֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן״. וְהָאוֹמֵר: אֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״כִּי דְבַר ה׳ בָּזָה וּמִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת״ – זֶה הָאוֹמֵר: אֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם. דָּבָר אַחֵר: ״כִּי דְבַר ה׳ בָּזָה״ – זֶה אֶפִּיקוֹרוֹס. דָּבָר אַחֵר: ״כִּי דְבַר ה׳ בָּזָה״ – זֶה הַמְגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה. ״וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר״ – זֶה הַמֵּפֵר בְּרִית בָּשָׂר. ״הִכָּרֵת תִּכָּרֵת״ – ״הִכָּרֵת״ בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״תִּכָּרֵת״ לָעוֹלָם הַבָּא. מִכָּאן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי: הַמְחַלֵּל אֶת הַקֳּדָשִׁים, וְהַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת, וְהַמֵּפֵר בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, וְהַמְגַלֶּה פָּנִים בְּתוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה, וְהַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵירוֹ בָּרַבִּים, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. תַּנְיָא אִידַּךְ: ״כִּי דְבַר ה׳ בָּזָה״ – זֶה הָאוֹמֵר אֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם. וַאֲפִילּוּ אָמַר כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ מִן הַשָּׁמַיִם, חוּץ מִפָּסוּק זֶה שֶׁלֹּא אֲמָרוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא מֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ – זֶהוּ ״כִּי דְבַר ה׳ בָּזָה״. וַאֲפִילּוּ אָמַר כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ מִן הַשָּׁמַיִם, חוּץ מִדִּקְדּוּק זֶה, מִקַּל וָחוֹמֶר זֶה, מִגְּזֵרָה שָׁוָה זוֹ – זֶה הוּא ״כִּי דְבַר ה׳ בָּזָה״. תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הַלּוֹמֵד תּוֹרָה וְאֵינוֹ מְלַמְּדָהּ – זֶה הוּא ״דְּבַר ה׳ בָּזָה״. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: כׇּל מִי שֶׁאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל הַמִּשְׁנָה. רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר: כׇּל שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. מַאי מַשְׁמָעָה? דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״כִּי דְבַר ה׳ בָּזָה״ – זֶה הַמְבַזֶּה דִּבּוּר שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ לְמֹשֶׁה מִסִּינַי: ״אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ״, ״לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְגוֹ׳״. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר: כׇּל הַלּוֹמֵד תּוֹרָה וְאֵינוֹ חוֹזֵר עָלֶיהָ, דּוֹמֶה לְאָדָם שֶׁזּוֹרֵעַ וְאֵינוֹ קוֹצֵר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כׇּל הַלּוֹמֵד תּוֹרָה וּמְשַׁכְּחָהּ, דּוֹמֶה לְאִשָּׁה שֶׁיּוֹלֶדֶת וְקוֹבֶרֶת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:

11 חגיגה פתח ↗

כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״לְבוּשֵׁיהּ כִּתְלַג חִיוָּר וּשְׂעַר רֵישֵׁיהּ כַּעֲמַר נְקֵא״. וּכְתִיב: ״קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחוֹרוֹת כָּעוֹרֵב״! לָא קַשְׁיָא: כָּאן בִּישִׁיבָה, כָּאן בַּמִּלְחָמָה. דְּאָמַר מָר: אֵין לְךָ נָאֶה בִּישִׁיבָה אֶלָּא זָקֵן, וְאֵין לְךָ נָאֶה בַּמִּלְחָמָה אֶלָּא בָּחוּר.

13 תורה תמימה על שיר השירים פתח ↗

מגדלות מרקחים. א"ר תנחומא, מה מגדלות הרקח הזה יש בו מכל מיני בשמים כך ת"ח צריך להיות מלא מקרא משנה ותלמוד הלכות ואגדות.מ"ר

14 תלמוד ירושלמי שקלים פתח ↗

כֵּיצד הָיוּ הַלּוּחוֹת כְּתוּבִים. רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. חֲמִשָּׁה עַל לוּחַ זֶה וַחֲמִשָּׁה עַל לוּחַ זֶה. הָדָא הוּא דִּכְתִיב וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לוּחוֹת אֲבָנִים. חֲמִשָּׁה עַל לוּחַ זֶה וַחֲמִשָּׁה עַל לוּחַ זֶה. וְרַבָּנִן אָמְרִין. עֲשָׂרָה עַל לוּחַ זֶה וַעֲשָׂרָה עַל לוּחַ זֶה. הָדָא הוּא דִּכְתִיב וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים. עֲשָׂרָה עַל לוּחַ זֶה וַעֲשָׂרָה עַל לוּחַ זֶה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אָמַר. עֶשְׂרִים עַל לוּחַ זֶה וְעֶשְׂרִים עַל לוּחַ זֶה. דִּכְתִיב וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לוּחוֹת אֲבָנִים. עֶשְׂרִים עַל לוּחַ זֶה וְעֶשְׂרִים עַל לוּחַ זֶה. רִבִּי סִימַאי אָמַר. אַרְבָּעִים עַל לוּחַ זֶה וְאַרְבָּעִים עַל לוּחַ זֶה. מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתוּבִים. טֶטְרַגוֹנָה. חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. בֵּין כָל דִּיבּוּר וְדִיבּוּר דִּיקְדּוּקֶיהָ וְאוֹתוֹתֶיהָ שֶׁלְתּוֹרָה. מְמוּלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ. כְּיַמָּא רַבָּא. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כַּד הֲוָה מַטֵּי הָדֵין קִרְיָיא הֲוָה אֲמַר. יָפֶה לִימְּדֵנִי חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. מַה הַיָּם הַזֶּה בֵּין גַּל גָּדוֹל לְגַל גָּדוֹל גַּלִּים קְטַנִּים כָּךְ בֵּין כָּל דִּיבֵּר וְדִיבֵּר דִּיקְדּוּקֶיהָ וְאוֹתוֹתֶיהָ שֶׁלְתּוֹרָה.

15 סנהדרין פתח ↗

דָּרֵשׁ רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן: כָּל הַמַּשְׁחִיר פָּנָיו עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבְהִיק זִיוָיו לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן בָּחוּר כָּאֲרָזִים״.

1 באתי לגני. מהו באתי לגני, אומרים ישראל לפני הקב"ה, וכי יש בעה"ב שיעשה סעודה לאורחים ולא יסב עמהם, הדא הוא דכתיב ד' י"ז יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו, באותה שעה בא הקב"ה לגן עדן ומיסב עמהם, הדא הוא דכתיב באתי לגני וגו'. שם שם

2 באתי לגני. אמר ר"ש בר יוסנה, באתי לגן אין כתיב כאן אלא לגני – למקום שהיה עקרי מתחלה, הדא הוא דכתיב וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן . מ"ר

3 באתי לגני. א"ר יהודה ב"ר סימון, לשעבר היה הקב"ה מקבל הקרבנות מלמעלה, דכתיב וירח ה' את ריח הניחח, עכשיו מקבל מלמטה, הדא הוא דכתיב באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי . מ"ר

4 אחותי כלה. אחותי – שנתאחו לי בגלות כלה שנתכלו בגלות, כמש"נ תהילים מ״ד:כ״ג כי עליך הורגנו כל היום, לפיכך עתיד לקראם אחותי שיהיו אחויים אצלו, כלה – כמש"נ ישעיהו ס״א:י׳ וככלה תעדה כליה. מ"ר פ' נשא פ' י"ג

5 אריתי שרי וגו'. אריתי מורי עם בשמי, שנתמררו בגלות והיו מבשמין עצמן בקדוש שם שמים, לכך עתיד הקב"ה לענגם בגן עדן ולקטר לפניהם מן כל הבשמים . שם שם

6 אכלתי יערי עם דבשי. אמר הקב"ה, לפי שהערו ישראל נפשם למיתה בגלות, כמש"נ ישעיהו נ״ג:י״ב תחת אשר הערה לשת נפשו והיו עוסקים בתורה המתוקה מדבש, לפיכך עתיר הקב"ה להשקותם יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית ולהרחיצם בנחלי חלב, אכלו רעים אלו ישראל, אלו בעלי מצות, שתו ושכרו דודים אלו תלמידי חכמים . שם שם

7 אכלו רעים וגו'. א"ר ינאי, משל למלך שעשה סעודה וזימן אורחים אצלו והיה מחזיר עליהם ואומר להם יערב לכם ויבסס לכם. מ"ר

8 אכלו רעים וגו'. הובא בדרשה יבא דודי לגנו וגו', סוף פרשה הקודמת.

1 אני ישנה ולבי ער. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, אני ישנה מן המצות ולבי ער לגמלות חסדים, אני ישנה מן הצדקות ולבי ער לעשותן, אני ישנה מן הקרבנות ולבי ער לק"ש ולתפלה, אני ישנה מביהמ"ק ולבי ער לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, אני ישנה מן הקץ ולבי ער מן הגאולה, אני ישנה מן הגאולה ולבו של הקב"ה ער לגאלני, והיכן מצינו שהקב"ה נקרא לבן של ישראל דכתיב תהילים ע״ג:כ״ו צור לבבי וחלקי אלהים לעולם . שם

2 קול דודי דופק. ע"י משה, בשעה שאמר כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים . מ"ר

3 פתחי לי. ר' יוסי אומר, אמר הקב"ה לישראל, בני פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו . שם

4 אחותי. שנתאחו לי במצרים בשתי מצות, בדם הפסח ובדם המילה, הדא הוא דכתיב יחזקאל ט״ז:ו׳ ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי, זה דם הפסח, ואומר לך בדמיך חיי – זה דם המילה . שם

5 רעייתי. שריעו אותי בים ואמרו זה אלי ואנוהו, ה' ימלוך לעולם ועד . שם

6 יונתי. יונתי – במרה, ששם נצטוו ונצטיינו בכל הפצות וצדקות ומעשים טובים כיונה זו שמצויינת, כמש"נ שם שם לו חק ומשפט . שם

7 תמתי. תמותי – שנתממו עמי בסיני ואמרו לי כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע . שם

8 תמתי. ר' ינאי אמר, תמתי – תאומתי, כביכול לא אני גדולה ממנה ולא היא גדולה ממני , ור' לוי אמר, מה התאומים הללו אם חושש אחד מהם בראשו חבירו מרגיש, כך כביכול אמר הקב"ה עמו אנכי בצרה. שם

9 שראשי נמלא וגו'. שראשי נמלא טל – על שם שנאמר תהילים ס״ח:ט׳ ארץ רעשה אף שמים נטפו, קווצתי רסיסי לילה על שם שנאמר שופטים ה׳:ד׳ גם עבים נטפו מים . שם

1 איככה אלבשנה. א"ר יוחנן, והלא אפילו תמה שבתמות יודעת לפשוט וללבוש ואת אמרת פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה, אלא יום שנזדווג להם נבוכדנצר הרשע לישראל פשט מהם שני לבושים גדולים, לבוש כהונה ולבוש מלכות . מ"ר

2 איככה אלבשנה. ריש לקיש אמר, והלא אפילו תמה שבתמות יודעת לפשוט וללבוש ואת אמרת פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה, אלא מהו זה, לפי ששעת העצרת עריבה והלילה קצרה . שם

3 רחצתי את רגלי. רחצתי מטנוף עבודה זרה, יודעת הייתי שאבק של אותו מקום משיאני לעבודה זרה, ואע"פ כן – דודי שלח ידו מן החור . שם

1 מן החור. וכי מה טיבו של חור זה להיות מגדל שרצים , אלא כך אמרה כנס"י לפני הקב"ה, רבש"ע, כל נסים שעשית לי ע"י כורש, וכי לא היה מוטב לעשותן לי ע"י דניאל וע"י אדם צדיק, ואע"פ כן – ומעי המו עליו . שם

2 מן החור. א"ר אמי, כעני שמבקש צדקה ואע"פ כן – ומעי המו עליו, והוא אמר לי ירמיהו ל״א:כ׳ המו מעי לו רחם ארחמנו נאום ה' . שם

3 ומעי המו עליו. אמר ר' עזריה, אמר הקדוש ברוך הוא, גזר טב אנא, אתון אמרין ומעי המו עליו, גם אני אמרתי ירמיהו ד׳:י״ט מעי מעי אוחילה . מ"ר

1 קמתי אני וגו'. קמתי אני – ולא אוה"ע, לפתוח לדודי – לתשובה . שם

2 וידי נטפו מור. מור מררים, כגזירת כורש שאמר דעבר פרת עבר, דלא עבר לא יעבור , ואצבעותי מור עובר על כפות המנעול – שמשם ננעל פרת לפניהם. שם

3 וידי נטפו מור. מור – מרורים, שאמרתי לעגל אלה אלהיך ישראל, ואצבעותי מור עובר אעפ"כ מר עובר, עבר על מררי שנאמר וינחם ה' על הרעה וגו' על כפת המנעול – שמשם ננעל בפניהם שלא יכנסו לא"י . שם

1 פתחתי וגו'. פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר – נתחבא, נתמלא עלי עברה, נפשי יצאה בדברו – בדבורו של כורש דגזר דלא עבר פרת לא יעבור . שם

2 פתחתי וגו'. פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר – נתמלא עלי עברה כאשה עוברת . שם

3 נפשי יצאה בדברו. א"ר יהושע בן לוי, בכל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה במתן תורה יצאת נשמתן של ישראל, שנאמר נפשי יצאה בדברו, וכי מאחר שמדבור ראשון יצאה נשמתן האיך קבלו דבור שני, הוריד הקב"ה טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם, שנאמר תהילים ס״ח:י׳ גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננת . שבת פ"ח ב'

1 מצאוני השומרים וגו'. מצאוני השומרים הסובבים בעיר – זה עזרא ה׳:ג׳ תתני פחת עבר נהרא וחביריו , הכוני פצעוני – שכתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים, נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות – חומותיה של ירושלים . מ"ר

2 מצאוני השומרים וגו'. מצאוני השומרים – זה שבטו של לוי דכתיב בהו פ' ברכה כי שמרו אמרתך, הסובבים בעיר – כמו שנאמר פרשה תשא עברו ושובו משער לשער, הכוני פצעוני – כמו שנאמר שם והרגו איש את אחיו, נשאו את רדידי מעלי – זה הזיין, דתני רשב"י, זיין שנתן להם לישראל בחורב, שם המפורש היה חקוק עליו וכיון שחטאו ניטל מהם. שומרי החומות – שומרי חומותיה של תורה . שם

1 השבעתי אתכם. כפול ומפורש לעיל פרשה ב' פסוק ז'.

2 שחולת אהבה אני. מה חולה מצפה לרפואה כן היה הדור שבמצרים מצפה לגאולה . מ"ר

1 מה דודך מדוד. אומרים אוה"ע לישראל, מה אלוה הוא מאלהות, מה פטרון הוא מפטרונין . שם

1 דודי צח ואדום. אומרים ישראל לאוה"ע דודי צח ואדום, צח לי בארץ מצרים ואדום למצרים, צח לי בים ואדום להם בים צח לי בשבת ואדום לי כל ימי השבת, צח לי בראש השנה ואדום לי כל ימי השנה, צח לי בעוה"ב ואדום לי בעוה"ז. שם

2 דגול מרבבה. מהו דגול מרבבה – דוגמא הוא ברבבה שלו . חגיגה ט"ז א'

3 דגול מרבבה. על שם ואתא מרבבות קודש פ' ברכה אות הוא בתוך רבבות קודש, הוא אש ומשרתיו אש . מ"ר

1 ראשו כתם פז. ראשו זו התורה, שנאמר משלי ח' ה' קנני ראשית דרכו כתם פז – אלו ד"ת, שנאמר הנחמדים מזהב ומפז רב, קווצותיו תלתלים – אפילו דברים שאתה רואה אותן שהן קוצים בתורה – תלי תלין הם . שם

2 קווצותיו תלתלים וגו'. קווצותיו תלתלים זה השרטוט, שחורות כעורב אלו האותיות . שם

3 שחורות כעורב. במי אתה מוצא דברי תורה במי שמשכים ומעריב עליהן לביהמ"ד רבה אמר, במי שמשחיר פניו עליהם כעורב, רבא אמר במי שמשים עצמו אבזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב . עירובין כ"ב א'

4 שחורות כעורב. וכתוב אחד אומר דניאל ז' לבושיה כתלג חיור ושער רישיה כעמר נקי, הא כיצד, כאן בישיבה כאן במלחמה, דאמר מר, אין לך נאה בישיבה אלא זק ואין לך נאה במלחמה אלא בחור . חגיגה י"ד א'

5 שחורות כעורב. אלו תלמידי חכמים שנראין כעורין ושחורין בעוה"ז, אבל לעתיד לבא מראיהן כלפידים כברקים ירוצצו . מ"ר

6 שחורות כעורב. אלו פרשיות של תורה שנראין כעורות ושחורות לאומרן ברבים ואומר הקב"ה עריבות הן עלי, כמש"נ וערבה לה' מנחת יהודה . שם

1 עיניו כיונים. עיין לעיל פרשה ד' פסוק א' בלשון עיניך יונים, וצרף לכאן.

2 עיניו כיונים וגו'. עיניו כיונים אלו סנהדרין שהם עינים לעדה, על אפיקי מים – שהם אפיקים על מימיהם של תורה , רוחצות בחלב אלו ההלכות שהן רוחצין אותן בשנים עד שעושין אותן נקיים כחלב , יושבות על מלאת – מלאתה של תורה, דבר אחר על מלאת של ירושלים כמש"נ ישעיה א' מלאתי משפט . שם

1 לחיו כערוגת הבושם. אמר רבי תנחומא, בתלמידי חכמים איירי, זה מלחים מקצת דבר וזה מקצת דבר עד שתהא הלכה יוצאת כמין לחיים . מ"ר

2 לחיו כערוגת הבושם. אמר ר"א, מאי דכתיב לחייו כערוגת הבושם, אם משים אדם עצמו כערוגה זו שהכל דשין בה וכבושם זה שהכל מתבשמין בו תלמודו מתקיים ואם לאו אין תלמודו מתקיים . עירובין נ"ד א'

3 לחיו כערוגת הבושם וגו'. אמר ריב"ל, מאי דכתיב לחייו כערוגת הבושם, מכל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה במתן תורה נתמלא כל העולם בשמים. וכי מאחר שמדבור ראשון נתמלא – דבור שני להיכן הלך, הוציא הקב"ה רוח מאוצרותיו והיה מעביר ראשון ראשון, שנאמר שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר, אל תקרא שושנים אלא ששונים . שבת פ"ח ב'

4 מגדלות מרקחים. א"ר תנחומא, מה מגדלות הרקח הזה יש בו מכל מיני בשמים כך ת"ח צריך להיות מלא מקרא משנה ותלמוד הלכות ואגדות. מ"ר

5 שפתותיו שושנים. זה תלמיד חכם הרגיל במשנתו . שם

6 שפתותיו שושנים וגו'. אמר רב גידל אמר רב, כל ת"ח שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר תכוינה, שנאמר שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר אל תקרא מור עובר אלא מר עובר, אל תקרא שושנים אלא ששונים . שבת ל' ב'

7 נוטפות מור עובר. זה תלמיד שאינו רגיל במשנתו ששפתיו נוטפות מור ואע"פ כן עובר הוא וחוזר ומברר תלמודו . מ"ר

1 ידיו גלילי זהב. אלו הלוחות שהיו של סמפרינין והיו נגללין . שם

2 ידיו גלילי זהב. ר' חנינא בן גמליאל אומר, הלוחות היו כתובים חמשה דברות על לוח זה וחמשה על לוח זה, על שם ידיו גלילי זהב . מ"ר

3 גלילי זהב. ר' שמעון בן לקיש אומר בלוחות איירי קרא, מה הגלים הללו בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים , כך בין כל דבור ודבור שעל הלוחות היו כתובים פרשיותיה ודקדוקיה של תורה . שם

4 גלילי זהב. אלו דברי תורה שנאמר בהם הנחמדים מזהב . שם

5 ממולאים בתרשיש. חנניה בן אתי ר' יהושע אומר, בין כל דבור ודבור שבלוחות היו כתובים דקדוקיה ואותיותיה של תורה ' דכתיב ממולאים בתרשיש – כתרשיש, ומהו כתרשיש – כימא רבה . ירושלמי שקלים פ"ו ה"א

6 ממולאים בתרשיש. זה התלמוד שהוא כים הגדול, האיך מה שנאמר יונה א' וילך תרשישה, ונאמר כל הנחלים הולכים אל הים . מ"ר

7 מעיו עשת שן וגו'. מעיו עשת שן זו תורת כהנים, מה עשת שן אתה עושה ממנה כמה יתדות כמה רמחים, כך תורת כהנים יש בה כמה מצות, כמה דקדוקין, כמה קלין וחמורין, מעלפת ספירים, מעלפת כחן של בני אדם שהיא קשה כספיר . שם

1 שוקיו עמודי שש. שוקיו זה העולם , עמודי שש – שהיה מיוסד בששה ימים . שם

2 מיוסדים על אדני פז. אלו פרשיותיה של תורה שנדרשות לפניהם ולאחריהם . שם

3 מראהו כלבנון וגו'. דרש ר' יהודה ב"ר סימון, כל המשחיר פניו על דברי תורה בעוה"ז, הקב"ה מבהיק זיוו לעוה"ב, שנאמר מראהו כלבנון בחור כארזים . סנהדרין ק' א'

1 חכו ממתקים. כתיב עמוס ה׳:ד׳ כי כה אמר ה' לבית ישראל דרשוני וחיו, ושוב כתיב יחזקאל ל״ג:י״א חי אני נאום ה' אם אחפוץ במות הרשע, ועוד כתיב שם י"ח כי לא אחפוץ במות המת והשיבו וחיו, ועוד כתיב שם ובשוב רשע מרשעתו ויעש משפט וצדקה הוא את נפשו יחיה – היש לך בכל אלה חיך מתוק מזה, הוי חכו ממתקים . מ"ר

2 חכו ממתקים. בשעה ששמעו ישראל בסיני אנכי ה' אלהיך פרחה נשמתן הדא הוא דכתיב פסוק ו' נפשי יצאה בדברו , חזר הדבור לפני הקב"ה ואמר לו, רבש"ע, שלחתני אצל מתים, באותה שעה חזר הקב"ה והמתיק להם את הדבור ומלאכים מגפפין ומנשקין אותם ואומרים מה לכם אל תיראו, בנים אתם לה' אלהיכם, והקב"ה אומר בני אתם, עמי אתם, חביבים אתם, וחזרה נשמתן, הוי – חכו ממתקים. שם

3 חכו ממתקים וגו'. משל למלך שקידש מטרונה, וכיון שראה אותה התחיל לשבחה, ואף היא התחילה בקילוסו, הדא הוא דכתיב זאת קומתך דמתה לתמר, והיא משיבה חכו ממתקים וכולו מחמדים זה דודי וזה רעי בנות ירושלים . שם

2 שבת פתח ↗

נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ וְגוֹ׳״. לֹא כְּאַבְרָהָם, שֶׁכָּתוּב בּוֹ ״קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאׇרְכָּהּ וְגוֹ׳״. וְלֹא כְּיִצְחָק, שֶׁכָּתוּב בּוֹ ״כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כׇּל הָאֲרָצוֹת הָאֵל״. אֶלָּא כְּיַעֲקֹב, שֶׁכָּתוּב בּוֹ ״וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפוֹנָה וָנֶגְבָּה״. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: נִיצּוֹל מִשִּׁעְבּוּד גָּלִיּוֹת. כְּתִיב הָכָא: ״וְהִרְכַּבְתִּיךְ עַל בׇּמֳתֵי אָרֶץ״, וּכְתִיב הָתָם: ״וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרוֹךְ״. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל הַמְעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת נוֹתְנִין לוֹ מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִתְעַנַּג עַל ה׳ וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלוֹת לִבֶּךָ״. עוֹנֶג זֶה אֵינִי יוֹדֵעַ מַהוּ. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עוֹנֶג״ — הֱוֵי אוֹמֵר זֶה עוֹנֶג שַׁבָּת. בַּמֶּה מְעַנְּגוֹ? רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמַר: בְּתַבְשִׁיל שֶׁל תְּרָדִין וְדָגִים גְּדוֹלִים וְרָאשֵׁי שׁוּמִין. רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: אֲפִילּוּ דָּבָר מוּעָט, וְלִכְבוֹד שַׁבָּת עֲשָׂאוֹ — הֲרֵי זֶה עוֹנֶג. מַאי הִיא? אָמַר רַב פָּפָּא: כָּסָא דְהַרְסָנָא. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַמְשַׁמֵּר שַׁבָּת כְּהִלְכָתוֹ, אֲפִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה כְּדוֹר אֱנוֹשׁ — מוֹחֲלִין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת וְגוֹ׳ מֵחַלְּלוֹ״. אַל תִּקְרֵי ״מֵחַלְּלוֹ״ אֶלָּא: ״מָחוּל לוֹ״. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אִלְמָלֵי שָׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה לֹא שָׁלְטָה בָּהֶן אוּמָּה וְלָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקוֹט״, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״וַיָּבֹא עֲמָלֵק״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: אִלְמָלֵי מְשַׁמְּרִין יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כְּהִלְכָתָן — מִיָּד נִגְאָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹה אָמַר ה׳ לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי״, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קׇדְשִׁי וְגוֹ׳״. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: יְהֵא חֶלְקִי מֵאוֹכְלֵי שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת בַּשַּׁבָּת. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: יְהֵא חֶלְקִי מִגּוֹמְרֵי הַלֵּל בְּכׇל יוֹם. אִינִי?! וְהָאָמַר מָר: הַקּוֹרֵא הַלֵּל בְּכׇל יוֹם הֲרֵי זֶה מְחָרֵף וּמְגַדֵּף! כִּי קָאָמְרִינַן — בִּפְסוּקֵי דְזִמְרָא. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: יְהֵא חֶלְקִי מִמִּתְפַּלְּלִים עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִצְוָה לְהִתְפַּלֵּל עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה. אָמַר רַבִּי זֵירָא, מַאי קְרָא: ״יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים״. וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי: יְהֵא חֶלְקִי מִמֵּתֵי בְּחוֹלִי מֵעַיִים, דַּאֲמַר מָר: רוּבָּן שֶׁל צַדִּיקִים מֵתִים בְּחוֹלִי מֵעַיִים. וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי: יְהֵא חֶלְקִי מִמֵּתֵי בְּדֶרֶךְ מִצְוָה. וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי: יְהֵא חֶלְקִי מִמַּכְנִיסֵי שַׁבָּת בִּטְבֶרְיָא, וּמִמּוֹצִיאֵי שַׁבָּת בְּצִפּוֹרִי. וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי: יְהֵא חֶלְקִי מִמּוֹשִׁיבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְלֹא מִמַּעֲמִידֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ. וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי: יְהֵא חֶלְקִי מִגַּבַּאי צְדָקָה וְלָא מִמְּחַלְּקֵי צְדָקָה. וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי: יְהֵא חֶלְקִי מִמִּי שֶׁחוֹשְׁדִין אוֹתוֹ וְאֵין בּוֹ. אָמַר רַב פָּפָּא: לְדִידִי חַשְׁדֻן וְלָא הֲוָה בִּי. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: חָמֵשׁ בְּעִילוֹת בָּעַלְתִּי, וְנָטַעְתִּי חֲמִשָּׁה אֲרָזִים בְּיִשְׂרָאֵל. וּמַאן אִינּוּן — רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי, וְרַבִּי חֲלַפְתָּא בְּרַבִּי יוֹסֵי, וְרַבִּי אַבְטִילָס בְּרַבִּי יוֹסֵי, וְרַבִּי מְנַחֵם בְּרַבִּי יוֹסֵי. וְהָאִיכָּא וַרְדִּימָס! הַיְינוּ וַרְדִּימָס הַיְינוּ מְנַחֵם, וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ ״וַרְדִּימָס״? — שֶׁפָּנָיו דּוֹמִין לְוֶרֶד. לְמֵימְרָא דְּרַבִּי יוֹסֵי מִצְוַת עוֹנָה לֹא קִיֵּים?! אֶלָּא אֵימָא: חָמֵשׁ בְּעִילוֹת בָּעַלְתִּי וְשָׁנִיתִי. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מִיָּמַי לֹא קָרִיתִי לְאִשְׁתִּי ״אִשְׁתִּי״ וּלְשׁוֹרִי ״שׁוֹרִי״, אֶלָּא לְאִשְׁתִּי — ״בֵּיתִי״, וּלְשׁוֹרִי — ״שָׂדִי״. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מִיָּמַי לֹא נִסְתַּכַּלְתִּי בַּמִּילָּה שֶׁלִּי. אִינִי? וְהָאֲמַרוּ לֵיהּ לְרַבִּי: מַאי טַעְמָא קָרוּ לָךְ רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ? אֲמַר לְהוּ: מִיָּמַי לֹא נִסְתַּכַּלְתִּי בַּמִּילָּה שֶׁלִּי. בְּרַבִּי מִילְּתָא אַחֲרִיתִי הֲוָה בֵּיהּ, שֶׁלֹּא הִכְנִיס יָדוֹ תַּחַת אַבְנֵטוֹ. וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מִיָּמַי לֹא רָאוּ קוֹרוֹת בֵּיתִי אִימְרֵי חֲלוּקִי. וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מִיָּמַי לֹא עָבַרְתִּי עַל דִּבְרֵי חֲבֵרַי. יוֹדֵעַ אֲנִי בְּעַצְמִי שֶׁאֵינִי כֹּהֵן, אִם אוֹמְרִים לִי חֲבֵירַי: עֲלֵה לַדּוּכָן — אֲנִי עוֹלֶה. וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מִיָּמַי לֹא אָמַרְתִּי דָּבָר וְחָזַרְתִּי לַאֲחוֹרַי. אָמַר רַב נַחְמָן: תֵּיתֵי לִי, דְּקַיֵּימִית שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת בְּשַׁבָּת. אָמַר רַב יְהוּדָה: תֵּיתֵי לִי, דְּקַיֵּימִית עִיּוּן תְּפִלָּה. אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: תֵּיתֵי לִי, דְּלָא סָגֵינָא אַרְבַּע אַמּוֹת בְּגִילּוּי הָרֹאשׁ. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: תֵּיתֵי לִי, דְּקַיֵּימִית מִצְוַת תְּפִילִּין. וְאָמַר רַב נַחְמָן: תֵּיתֵי לִי, דְּקַיֵּימִית מִצְוַת צִיצִית. אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף לְרַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרַבָּה: אֲבוּךְ, בְּמַאי זְהִיר טְפֵי? אֲמַר לֵיהּ: בְּצִיצִית. יוֹמָא חַד הֲוָה קָא סָלֵיק בְּדַרְגָּא. אִיפְּסִיק לֵיהּ חוּטָא, וְלָא נְחֵית וַאֲתָא, כַּמָּה דְּלָא רַמְיַהּ. וְאָמַר אַבָּיֵי: תֵּיתֵי לִי, דְּכִי חָזֵינָא צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן דִּשְׁלִים מַסֶּכְתֵּיהּ

6 שבת פתח ↗

וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל דִּיבּוּר וְדִיבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָצְתָה נִשְׁמָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ״. וּמֵאַחַר שֶׁמִּדִּיבּוּר רִאשׁוֹן יָצְתָה נִשְׁמָתָן, דִּיבּוּר שֵׁנִי הֵיאַךְ קִיבְּלוּ? — הוֹרִיד טַל שֶׁעָתִיד לְהַחֲיוֹת בּוֹ מֵתִים וְהֶחְיָה אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ״. וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל דִּיבּוּר וְדִיבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָזְרוּ יִשְׂרָאֵל לַאֲחוֹרֵיהֶן שְׁנֵים עָשָׂר מִיל וְהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְדַדִּין אוֹתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מַלְאֲכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן״ — אַל תִּיקְרֵי ״יִדֹּדוּן״, אֶלָּא ״יְדַדּוּן״.

11 חולין פתח ↗

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: הַרְבֵּה מִקְרָאוֹת שֶׁרְאוּיִין לִשְׂרוֹף כְּסִפְרֵי מִינִין, וְהֵן הֵן גּוּפֵי תוֹרָה. ״וְהָעַוִּים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצֵרִים עַד עַזָּה״ – מַאי נָפְקָא לַן מִינַּהּ?

11 עירובין פתח ↗

שֶׁמַּשְׁכִּים וּמַעֲרִיב עֲלֵיהֶן לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. רַבָּה אָמַר: בְּמִי שֶׁמַּשְׁחִיר פָּנָיו עֲלֵיהֶן כְּעוֹרֵב.

11 נזיר פתח ↗

כׇּל כִּינּוּיֵי נְזִירוּת — כִּנְזִירוּת. הָאוֹמֵר ״אֱהֵא״ — הֲרֵי זֶה נָזִיר, אוֹ ״אֱהֵא נָאֶה״ — נָזִיר, ״נָזִיק״, ״נָזִיחַ״, ״פָּזִיחַ״ — הֲרֵי זֶה נָזִיר. ״הֲרֵינִי כָּזֶה״, ״הֲרֵינִי מְסַלְסֵל״, ״הֲרֵינִי מְכַלְכֵּל״, ״הֲרֵי עָלַי לְשַׁלֵּחַ פֶּרַע״ — הֲרֵי זֶה נָזִיר. ״הֲרֵי עָלַי צִיפּוֹרִים״ — רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: נָזִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ נָזִיר. גְּמָ׳ מִכְּדֵי תַּנָּא בְּסֵדֶר נָשִׁים קָאֵי, מַאי טַעְמָא תָּנֵי נָזִיר? תַּנָּא אַקְּרָא קָאֵי: ״וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר״. וְהָכִי קָאָמַר: מִי גָּרַם לָהּ לָעֲבֵירָה — יַיִן, וְקָאָמַר: כׇּל הָרוֹאֶה סוֹטָה בְּקִלְקוּלָהּ יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן. פָּתַח בְּכִינּוּיִין, וּמְפָרֵשׁ יָדוֹת. אָמַר רָבָא, וְאִיתֵּימָא כְּדִי: חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: כׇּל כִּינּוּיֵי נְזִירוּת — כִּנְזִירוּת, וִידוֹת נְזִירוּת — כִּנְזִירוּת, וְאֵלּוּ הֵן יָדוֹת: הָאוֹמֵר ״אֱהֵא״ — הֲרֵי זֶה נָזִיר. וְלִפְרוֹשׁ כִּינּוּיֵי בְּרֵישָׁא! תַּנָּא מֵהָהוּא דְּסָלֵיק — הָהוּא מְפָרֵשׁ בְּרֵישָׁא. כְּדִתְנַן: בַּמֶּה מַדְלִיקִין וּבַמָּה אֵין מַדְלִיקִין, וּמְפָרֵשׁ ״אֵין מַדְלִיקִין״ בְּרֵישָׁא. בַּמֶּה טוֹמְנִין וּבַמָּה אֵין טוֹמְנִין, וּמְפָרֵשׁ ״אֵין טוֹמְנִין״ בְּרֵישָׁא. בַּמָּה אִשָּׁה יוֹצְאָה וּבַמָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה, וּמְפָרֵשׁ ״לֹא תֵּצֵא אִשָּׁה״ בְּרֵישָׁא. וְהָתְנַן: בַּמֶּה בְּהֵמָה יוֹצְאָה וּבַמָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה, וּמְפָרֵשׁ ״יוֹצֵא גָּמָל״ בְּרֵישָׁא. יֵשׁ נוֹחֲלִין וּמַנְחִילִין, נוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין, מַנְחִילִין וְלֹא נוֹחֲלִין, לֹא נוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין, וּמְפָרֵשׁ ״אֵלּוּ נוֹחֲלִין וּמַנְחִילִין״ בְּרֵישָׁא! אֶלָּא, לְעוֹלָם תָּנֵי הָכִי וְתָנֵי הָכִי. אֶלָּא: הָתָם, דְּאִיסּוּרָא דְנַפְשֵׁיהּ הוּא — מְפָרֵשׁ אִיסּוּרָא דְנַפְשֵׁיהּ בְּרֵישָׁא. גַּבֵּי בְּהֵמָה, דְּאִיסּוּרָא אַיְּידֵי בְּהֵמָה הוּא דְּאָתֵי — מְפָרֵשׁ הֶיתֵּירָא בְּרֵישָׁא. גַּבֵּי ״יֵשׁ נוֹחֲלִין״ נָמֵי, מְפָרֵשׁ עִיקַּר נַחֲלָה בְּרֵישָׁא. אֶלָּא הָכָא לִפְרוֹשׁ כִּינּוּיֵי בְּרֵישָׁא! אֶלָּא הַיְינוּ טַעַם: יָדוֹת, הוֹאִיל וְאָתְיָין לֵיהּ מִדְּרָשָׁא, חֲבִיבִין לֵיהּ. וְלִיפְתַּח בְּהוֹן בְּרֵישָׁא! תַּנָּא כִּי מַתְחִיל — מַתְחִיל בְּעִיקַּר קׇרְבָּן, וּלְעִנְיַן פָּירוּשֵׁי — מְפָרֵשׁ יָדוֹת בְּרֵישָׁא. הָאוֹמֵר ״אֱהֵא״ — הֲרֵי זֶה נָזִיר. דִּלְמָא ״אֱהֵא בְּתַעֲנִית״ קָאָמַר? אָמַר שְׁמוּאֵל: כְּגוֹן שֶׁהָיָה נָזִיר עוֹבֵר לְפָנָיו. לֵימָא קָסָבַר שְׁמוּאֵל יָדַיִם שֶׁאֵינָן מוֹכִיחוֹת לָא הָוְויָין יָדַיִם? אָמְרִי: בִּזְמַן שֶׁנָּזִיר עוֹבֵר לְפָנָיו לֵיכָּא לְסַפּוֹקֵא בְּמִילְּתָא אַחֲרִינָא. אֲבָל וַדַּאי אֵין הַנָּזִיר עוֹבֵר לְפָנָיו, אָמְרִינַן: דִּלְמָא ״אֱהֵא בְּתַעֲנִית״ קָאָמַר. וְדִלְמָא לְפוֹטְרוֹ מִן קׇרְבְּנוֹתָיו קָאָמַר? דְּקָאָמַר בְּלִבּוֹ. אִי הָכִי, מַאי לְמֵימְרָא! מַהוּ דְּתֵימָא: בָּעִינַן פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִין, קָא מַשְׁמַע לַן. ״אֱהֵא נָאֶה״ — נָזִיר. וְדִלְמָא: אֶנָּאֶה לְפָנָיו בְּמִצְוֹת? כִּדְתַנְיָא: ״זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ״ — אֶנָּאֶה לְפָנָיו בְּמִצְוֹת. אֶעֱשֶׂה לְפָנָיו סוּכָּה נָאָה, לוּלָב נָאֶה, צִיצִית נָאָה, אֶכְתּוֹב לְפָנָיו סֵפֶר תּוֹרָה נָאֶה וְאֶכְרְכֶנּוּ בְּשִׁירָאִין נָאִים! אָמַר שְׁמוּאֵל: שֶׁתָּפוּס בִּשְׂעָרוֹ, וְאָמַר ״אֶנָּאֶה״. נְזִירָא מִילְּתָא דַעֲבֵירָה, וְאָמְרִינַן לֵיהּ ״נָאֶה״?

14 ברכות פתח ↗

״בֶּן אִישׁ חַי״: אַטּוּ כּוּלֵּי עָלְמָא בְּנֵי מֵתֵי נִינְהוּ? אֶלָּא: ״בֶּן אִישׁ חַי״ — שֶׁאֲפִילּוּ בְּמִיתָתוֹ קָרוּי חַי. ״רַב פְּעָלִים מִקַּבְצְאֵל״ — שֶׁרִיבָּה וְקִבֵּץ פּוֹעֲלִים לַתּוֹרָה. ״וְהוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִאֵל מוֹאָב״ — שֶׁלֹּא הִנִּיחַ כְּמוֹתוֹ לֹא בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְלֹא בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי. ״וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבּוֹר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג״, אִיכָּא דְאָמְרִי: דְּתַבַּר גְּזִיזֵי דְבַרְדָּא, וּנְחַת וּטְבַל. אִיכָּא דְאָמְרִי: דִּתְנָא סִיפְרָא דְבֵי רַב בְּיוֹמָא דְסִיתְוָא. ״וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה״ — אֵלּוּ רְשָׁעִים, שֶׁבְּחַיֵּיהֶן קְרוּיִין ״מֵתִים״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתָּה חָלָל רָשָׁע נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל״. וְאִי בָּעֵית אֵימָא, מֵהָכָא: ״עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת״, חַי הוּא! אֶלָּא, הַמֵּת מֵעִיקָּרָא. בְּנֵי רַבִּי חִיָּיא נְפוּק לְקִרְיָיתָא. אִייַּקַּר לְהוּ תַּלְמוּדַיְיהוּ. הֲווֹ קָא מִצַּעֲרִי לְאִדְּכוֹרֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ חַד לְחַבְרֵיהּ: יָדַע אֲבוּן בְּהַאי צַעֲרָא? אֲמַר לֵיהּ אִידַּךְ: מְנָא יָדַע? וְהָא כְּתִיב: ״יִכְבְּדוּ בָנָיו וְלֹא יֵדָע״. אֲמַר לֵיהּ אִידַּךְ: וְלָא יָדַע? וְהָא כְּתִיב: ״אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל״. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: קָשָׁה רִמָּה לַמֵּת כְּמַחַט בַּבָּשָׂר הַחַי! אָמְרִי: בְּצַעֲרָא דִידְהוּ — יָדְעִי, בְּצַעֲרָא דְאַחֲרִינָא — לָא יָדְעִי. וְלָא? וְהָתַנְיָא: מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁנָּתַן דִּינָר לְעָנִי בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה בִּשְׁנֵי בַצּוֹרֶת, וְהִקְנִיטַתּוּ אִשְׁתּוֹ, וְהָלַךְ וְלָן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת. וְשָׁמַע שְׁתֵּי רוּחוֹת שֶׁמְסַפְּרוֹת זוֹ לָזוֹ. אָמְרָה חֲדָא לַחֲבֶרְתָּהּ: חֲבֶרְתִּי, בּוֹאִי וְנָשׁוּט בָּעוֹלָם, וְנִשְׁמַע מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד מַה פּוּרְעָנוּת בָּא לָעוֹלָם? אָמְרָה לָהּ חֲבֶרְתָּהּ: אֵינִי יְכוֹלָה, שֶׁאֲנִי קְבוּרָה בְּמַחְצֶלֶת שֶׁל קָנִים. אֶלָּא לְכִי אַתְּ, וּמַה שֶּׁאַתְּ שׁוֹמַעַת אִמְרִי לִי. הָלְכָה הִיא וְשָׁטָה וּבָאָה. וְאָמְרָה לָהּ חֲבֶרְתָּהּ: חֲבֶרְתִּי, מַה שָּׁמַעְתְּ מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד? אָמְרָה לָהּ: שָׁמַעְתִּי שֶׁכָּל הַזּוֹרֵעַ בִּרְבִיעָה רִאשׁוֹנָה בָּרָד מַלְקֶה אוֹתוֹ. הָלַךְ הוּא וְזָרַע בִּרְבִיעָה שְׁנִיָּה. שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ לָקָה, שֶׁלּוֹ — לֹא לָקָה. לַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת הָלַךְ וְלָן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, וְשָׁמַע אוֹתָן שְׁתֵּי רוּחוֹת שֶׁמְסַפְּרוֹת זוֹ עִם זוֹ. אָמְרָה חֲדָא לַחֲבֶרְתָּהּ: בּוֹאִי וְנָשׁוּט בָּעוֹלָם וְנִשְׁמַע מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד מַה פּוּרְעָנוּת בָּא לָעוֹלָם. אָמְרָה לָהּ: חֲבֶרְתִּי, לֹא כָּךְ אָמַרְתִּי לָךְ, אֵינִי יְכוֹלָה שֶׁאֲנִי קְבוּרָה בְּמַחְצֶלֶת שֶׁל קָנִים?! אֶלָּא לְכִי אַתְּ, וּמַה שֶּׁאַתְּ שׁוֹמַעַת בּוֹאִי וְאִמְרִי לִי. הָלְכָה וְשָׁטָה וּבָאָה. וְאָמְרָה לָהּ חֲבֶרְתָּהּ: חֲבֶרְתִּי, מַה שָּׁמַעְתְּ מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד? אָמְרָה לָהּ: שָׁמַעְתִּי שֶׁכָּל הַזּוֹרֵעַ בִּרְבִיעָה שְׁנִיָּה שִׁדָּפוֹן מַלְקֶה אוֹתוֹ. הָלַךְ וְזָרַע בִּרְבִיעָה רִאשׁוֹנָה, שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ נִשְׁדַּף וְשֶׁלּוֹ לֹא נִשְׁדַּף. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: מִפְּנֵי מָה אֶשְׁתָּקַד שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ לָקָה וְשֶׁלְּךָ לֹא לָקָה, וְעַכְשָׁיו שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ נִשְׁדַּף וְשֶׁלְּךָ לֹא נִשְׁדַּף? סָח לָהּ כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ. אָמְרוּ: לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים עַד שֶׁנָּפְלָה קְטָטָה בֵּין אִשְׁתּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ חָסִיד וּבֵין אִמָּהּ שֶׁל אוֹתָהּ רִיבָה. אָמְרָה לָהּ: לְכִי וְאַרְאֵךְ בִּתֵּךְ שֶׁהִיא קְבוּרָה בְּמַחְצֶלֶת שֶׁל קָנִים. לַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת הָלַךְ וְלָן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וְשָׁמַע אוֹתָן רוּחוֹת שֶׁמְסַפְּרוֹת זוֹ עִם זוֹ. אָמְרָה לָהּ: חֲבֶרְתִּי, בּוֹאִי וְנָשׁוּט בָּעוֹלָם וְנִשְׁמַע מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד מַה פּוּרְעָנוּת בָּא לָעוֹלָם. אָמְרָה לָהּ: חֲבֶרְתִּי, הֲנִיחִינִי, דְּבָרִים שֶׁבֵּינִי לְבֵינֵךְ כְּבָר נִשְׁמְעוּ בֵּין הַחַיִּים. אַלְמָא יָדְעִי. דִּילְמָא אִינִישׁ אַחֲרִינָא שָׁכֵיב, וְאָזֵיל וְאָמַר לְהוּ. תָּא שְׁמַע: דִּזְעֵירִי הֲוָה מַפְקֵיד זוּזֵי גַּבֵּי אוּשְׁפִּיזְכָתֵיהּ. עַד דְּאָתֵי וְאָזֵיל לְבֵי רַב, שְׁכִיבָה. אֲזַל בָּתְרַהּ לַחֲצַר מָוֶת, אֲמַר לַהּ: זוּזֵי הֵיכָא? אֲמַרָה לֵיהּ: זִיל שַׁקְלִינְהוּ מִתּוּתֵי צִנּוֹרָא דְּדָשָׁא בְּדוּךְ פְּלָן, וְאֵימָא לַהּ לְאִימָּא, תְּשַׁדַּר לִי מַסְרְקַאי וְגוּבְתַּאי דְּכוּחְלָא בַּהֲדֵי פְּלָנִיתָא דְּאָתְיָא לִמְחַר. אַלְמָא יָדְעִי! דִּלְמָא דּוּמָה קָדֵים וּמַכְרֵיז לְהוּ. תָּא שְׁמַע: דַּאֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל הֲווֹ קָא מַפְקְדִי גַּבֵּיהּ זוּזֵי דְיַתְמֵי. כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ לָא הֲוָה שְׁמוּאֵל גַּבֵּיהּ. הֲווֹ קָא קָרוּ לֵיהּ: ״בַּר אָכֵיל זוּזֵי דְיַתְמֵי״. אֲזַל אַבָּתְרֵיהּ לַחֲצַר מָוֶת. אֲמַר לְהוּ: בָּעֵינָא אַבָּא! אֲמַרוּ לֵיהּ: אַבָּא טוּבָא אִיכָּא הָכָא. אֲמַר לְהוּ: בָּעֵינָא אַבָּא בַּר אַבָּא. אֲמַרוּ לֵיהּ: אַבָּא בַּר אַבָּא נָמֵי טוּבָא אִיכָּא הָכָא. אֲמַר לְהוּ: בָּעֵינָא אַבָּא בַּר אַבָּא אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל הֵיכָא? אֲמַרוּ לֵיהּ סְלֵיק לִמְתִיבְתָּא דִּרְקִיעָא. אַדְּהָכִי חַזְיֵיהּ לְלֵוִי דְּיָתֵיב אַבָּרַאי. אֲמַר לֵיהּ: אַמַּאי יָתְבַתְּ אַבָּרַאי? מַאי טַעְמָא לָא סָלְקַתְּ? אֲמַר לֵיהּ, דְאָמְרִי לִי: כָּל כִּי הָנָךְ שְׁנֵי דְּלָא סְלֵיקְתְּ לִמְתִיבְתָּא דְּרַבִּי אַפָּס וְאַחְלֵישְׁתֵּיהּ לְדַעְתֵּיהּ, לָא מְעַיְּילִינַן לָךְ לִמְתִיבְתָּא דִרְקִיעָא. אַדְּהָכִי וְהָכִי אֲתָא אֲבוּהּ, חַזְיֵיהּ דַּהֲוָה קָא בָכֵי וְאַחֵיךְ. אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא קָא בָכֵית? אֲמַר לֵיהּ: דְּלַעֲגָל קָא אָתֵית. מַאי טַעְמָא אַחֵיכְתְּ? דַּחֲשִׁיבַתְּ בְּהַאי עָלְמָא טוּבָא. אֲמַר לֵיהּ: אִי חֲשִׁיבְנָא — נְעַיְּילוּהּ לְלֵוִי. וְעַיְּילוּהוּ לְלֵוִי. אֲמַר לֵיהּ: זוּזֵי דְיַתְמֵי הֵיכָא? אֲמַר לֵיהּ: זִיל שַׁקְלִינְהוּ בְּאַמְתָא דְרִחְיָא. עִילָּאֵי וְתַתָּאֵי — דִּידַן, וּמִיצְעֵי דְּיַתְמֵי. אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא עֲבַדְתְּ הָכִי? אֲמַר לֵיהּ: אִי גָּנְבִי גַּנָּבֵי — מִגַּנְבוּ מִדִּידַן. אִי אָכְלָה אַרְעָא — אָכְלָה מִדִּידַן. אַלְמָא דְּיָדְעִי! — דִּילְמָא שָׁאנֵי שְׁמוּאֵל, כֵּיוָן דַּחֲשִׁיב קָדְמִי וּמַכְרְזִי: פַּנּוּ מָקוֹם. וְאַף רַבִּי יוֹנָתָן הֲדַר בֵּיהּ, דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מִנַּיִן לַמֵּתִים שֶׁמְסַפְּרִים זֶה עִם זֶה — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֵלָיו זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר״. מַאי ״לֵאמֹר״? — אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: לֵךְ אֱמוֹר לָהֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב: שְׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי לָכֶם כְּבָר קִייַּמְתִּיהָ לִבְנֵיכֶם.

« תורה תמימה על שיר השירים ד׳:י״ז תורה תמימה על שיר השירים ו׳:א׳ »